מאמרים שתויגו ‘לחינוך ילדים’

גבולות וכל מה שעושה לי כיף

ניצן שייר מוכיחה לעולם, שהשמיים הם גם לא גבול !

*****************************

אבי, לזכרך

פרופ’ בעז (יכין) פופר          15.1.27-27.12.12

 

תכנון מצבה: אדריכלית חגית פופר, אחותי

אבא יקר שלי:

אין עוד כמוך בעולם. לא בזכות גאוניותך הרבה, שנינותך, היותך איש אשכולות אמיתי, ציוני פטריוט, מלח הארץ. לא בזכות הפרסים הרבים. לא בזכות היותך היחיד שזכה ב- 3 פרסי בטחון ישראל, ועוד אחד משותף. לא משום שהקמת ברפא”ל את היחידה האלקטרומכנית. לא בזכות כל ההמצאות והפטנטים שלך, ולא בזכות שהיית מרצה דגול בטכניון. בזכות היותך האבא שלי. זה שקם באמצע הלילה להסביר לי עוד נוסחה בפיסיקה או משוואה מתמטית, או כשלימדת אותי פסוקים מהתורה בע”פ, ללא ספר תנ”ך מולך מאחר שידעת את כל הספר בעל פה. כולל סימני הפיסוק. אז, בתקופה שעוד למדו פסוקים בעל פה. בזכות טיולי השבת המשפחתיים, כשיחד טיפסנו שוב ושוב לפסגות ההרים, הר תבור, מגידו ואחרים, קטפנו פטריות, או חרובים, על פי העונה. כשכבשנו כל יום אוורסט חדש. כשנפגשנו מדי שבוע בבית קפה ושוחחנו על הכל. קצרה היריעה מהכיל .

ובחמישי שעבר, כשהתלבטתי אם עכשיו או אחר כך לנסוע למיטת חולייך, בגשם זלעפות, בדחף אינטואיטיבי, לא דחיתי, נסעתי. מתפללת שלא תקרה תאונה בדרך. בכביש נסעתי בתפילה, שעה ארוכה מנחשת את דרכי, לא ראו ממטר… הגעתי בשלום, שומר פתאים ה’, או אולי שליחי מצווה אינם ניזוקים? כך או כך, רכנתי מעליך אבא, ואתה, הושטת את ידך וחיבקת אותי כה חזק “אור” קראת בשמי. עדיין זיהית. ואני בכיתי ובכיתי, והאחות שנכנסה לחדר אמרה : “זה לא טוב”. וחיבקתי ונישקתי ואמרתי לך כמה אוהבת, ואיזה אבא טוב היית לי. והמשכתי לאחוז בידך, לנשק את מצחך. והתקשיתי להרפות. כבר קודם נפרדתי. ואמרת לי עד כמה אני דומה לך. כמוך. חזקה, נחושה. והפעם, משהו בחיבוק העז, בכל זאת, היה אחר. נפרדת ממני. מאותו יום כבר המורפיום השתיק אותך. עיניך הכחולות היפות, החכמות כל כך, בהו לא בהו, לשניות היה נדמה שאולי, אך לא. לא זיהית. איזה מזל אבא שהגעתי בלילה הסוער ההוא. ואתמול, שוב נישקתי ונישקתי ובכיתי, עד הרגעים האחרונים החזקתי את ידך הגרומה הבצקתית. משקלך אולי 30 ק”ג. החזרת נשמתך לבורא. הייה שלום אבא אהוב שלי, אתה בנשמתי תמיד. לנצח. אוהבת אותך.

אור שלך.

 *********************************

 *********************************  

 

גבולות: יש אנשים כמוני, שתכנון וגבולות “עושים” להם את זה בחיים -עבורי “גבולות” משדרגים, משפרים, מֵקֵלים, גורמים לחיוך ! יש כל מיני סוגי גבולות. לדוגמא – גבולות במובן של תכנון תוכניות. מבחינתי, אם יש גבולות, אם יש תוכנית – הכל מובן. פועלים מבצעים. ויופי. אם מאיזו שהיא סיבה משהו “התפקשש” – נבדוק ונשפר את יכולת התכנון לפעם הבאה. יש אנשים אנשים שרק המילה “תכנון” או הטייתה, כמו: “תכננתי”, “לתכנן” ושאלות כמו: “מה עושים מחר?” מצמיתות להם את האיי קיו. כאילו ברגע נחסמו להם כל מיני אופציות כמו לטוס לחלל, לגלות יבשה חדשה וכאלה מן דברים… יומיומיים. אלה, “הזורמים”, שאפתניים לא פחות ממני והשגרה שורה במעונם לא פחות מבשלי. עדיין, אין ברצונם להיות נתונים בצינוק ההתכוונות לתוכנית כלשהי. משיחות עם הלא-מתכננים אני מוצאת שלעתים הם סובלים מרגשי אשמה על כל מה שהחמיצו ולא הספיקו לעשות. לטעמי, הגבולות מעניקים דרור אמיתי. לאחר שעשית את כל מה שתכננת, אתה חופשי לנפשך. מובן שגם זה בתכנון שלי: “זמן חופשי”. ומה אתם? גבולות הוא נושא שמעסיק אותי מאוד. מכאן שם האתר: “גבולות”. גבולות חובקי כל רעיון, הנאות, טיפים ומיני תובנות. אשמח אם תגיבו. שנה טובה ומוצלחת, שנת בריאות, שפע של שמחה והגשמת חלומות, אור

יש לי 2 חתולים וכלב אחד.

כשאני חוזרת מהיעדרות ממושכת מהבית (נגיד… יומיים), שלושתם רצים לקראתי כששומעים את מכוניתי. לכל החושבים שחתולים אינם נאמנים – טעות ! הם מבטאים אחרת את נאמנותם. הם שונים זה מזה. יש שמתקשרים במידה רבה יותר עם הסביבה. נכון, הכלב מביע את אהבתו במידה עצומה. הוא נכון לספוג כאב ולא להגן על עצמו. (קל לי לכפות עליו תרופות כשנדרש, לעומת החתול השורטני, שמסרב שאפלוש לגופו מבלי רשותו). אך כשחשתי לא בטוב – חתולי הרגיש והלך אחרי לכל מקום. כשהייתי בהריון – הלך אחרי לשכנה, חיכה שעות עד שיצאתי וליווה אותי הביתה. כך גם בצעידות שנהגתי לעשות בזמן ההיריון. כפי הנראה הוא חווה אותי כשרויה במצב לא רגיל הדורש את הגנתו. לפי סימן לפיו נהג לקפוץ ולנוח עליי באשר אהיה. בבוקר העיר אותי בטפיחה עדינה על פניי. הוא הכיר את כל הרגליי. חתולתי המהודרת עלמה, נוטה לשמור מרחק, מועילה בכבודה ומאפשרת לי ללטף את פרוותה הרכה הנקייה הבוהקת, אך גם היא עוקבת אחריי לכל מקום, יושבת אתי בגינה, מלווה אותי למטה למכונית, ומקדמת את פניי כשמגיעה, מי שלא מגדל חתול ו/או כלב אינו יודע שמחה וקבלה מהי. ממליצה בחום!

 ***********************************
 !היפים והנהדרים שהיו לי, זכיתי

טיפים:   בתור מי שממש אוהבת טיפים: א. בנושא ציורים/יצירות פאר של ילדינו הרכים. לאחר שצפיתי בעגמומיות בערימת תוצרי האמנות של ילדיי מהגן, לאחר התפעלותי, המעושה לעיתים: “לבד לבד ציירת/עשית את כל זה?”…. נאלצתי להודות בפני עצמי שאין ברירה, או שבונים עוד חדר, או שזורקים. האפשרות השנייה ישימה יותר… חסכונית משהו. הבריק לי רעיון: בואי בתי האהובה, הציור כל כך יפה שאני רוצה לצלם אותו, איתך. כך יצרתי במחשב ספרית “אמנות” (לכל ילד), שם הקובץ: ציור עץ, “עבודה: בראשית”, וכך זורקת ללא שום אשמה את הערימות העמוסות שממילא הזמן אינו עושה עמן חסד… הילד אינו נעלב, אלא להפך, מקבל העצמה – הרי אני מנציחה ושומרת על יצירתו, וממני נחסך לקחת עוד משכנתא. ב. במחשב: ספריית תעודות אחריות: אני מקפידה לסרוק כל תעודת אחריות +קבלה, ומעניקה לקובץ את שם המוצר, ותאריך הרכישה. לדוגמא: “מקרר שארפ, 20.7.10”, כך, שם הקובץ מספק לי את המידע שאני הכי נוטה לשכוח, מתי לכל הרוחות… קניתי אותו. שמתם לב שהזמן טס ונדמה היה לכם שעברה רק חצי שנה ולמעשה עברו שנתיים??? התעודה נשמרת, דף ההדפסה של הקופה הרושמת, הנוטה לדהות עד כדי היכחדות הראיות…. מונצח לעד. נכון רעיון מרשים? הדבר היחיד שצריך להתמיד ולסרוק. עוד טיפ קטן בעניין, גם אם אין לכם חשק באותו רגע, שימו את התעודות ישר בסורק, וכשתתפנו – עשו זאת. הוכיח את עצמו מיליון פעם !!!

Share

דף הבית


תכנון מצבה: אדריכלית חגית פופר, אחותי

אבי, לזכרך
פרופ’ בעז (יכין) פופר          15.1.27-27.12.12

אבא יקר שלי:

אין עוד כמוך בעולם. לא בזכות גאוניותך הרבה, שנינותך, היותך איש אשכולות אמיתי, ציוני פטריוט, מלח הארץ. לא בזכות הפרסים הרבים. לא בזכות היותך היחיד שזכה ב- 3 פרסי בטחון ישראל, ועוד אחד משותף. לא משום שהקמת ברפא”ל את היחידה האלקטרומכנית. לא בזכות כל ההמצאות והפטנטים שלך, ולא בזכות שהיית מרצה דגול בטכניון.

בזכות היותך האבא שלי. זה שקם באמצע הלילה להסביר לי עוד נוסחה בפיסיקה או משוואה מתמטית, או כשלימדת אותי פסוקים מהתורה בע”פ, ללא ספר תנ”ך מולך מאחר שידעת את כל הספר בעל פה. כולל סימני הפיסוק. אז, בתקופה שעוד למדו פסוקים בעל פה .
בזכות טיולי השבת המשפחתיים, כשיחד טיפסנו שוב ושוב לפסגות ההרים, הר תבור, מגידו ואחרים, קטפנו פטריות, או חרובים, על פי העונה. כשכבשנו כל יום אוורסט חדש. כשנפגשנו מדי שבוע בבית קפה ושוחחנו על הכל. קצרה היריעה מהכיל .

ובחמישי שעבר, כשהתלבטתי אם עכשיו או אחר כך לנסוע למיטת חולייך, בגשם זלעפות, בדחף אינטואיטיבי, לא דחיתי, נסעתי. מתפללת שלא תקרה תאונה בדרך. בכביש נסעתי בתפילה, שעה ארוכה מנחשת את דרכי, לא ראו ממטר… הגעתי בשלום, שומר פתאים ה’, או אולי שליחי מצווה אינם ניזוקים? כך או כך, רכנתי מעליך אבא, ואתה, הושטת את ידך וחיבקת אותי כה חזק “אור” קראת בשמי. עדיין זיהית. ואני בכיתי ובכיתי, והאחות שנכנסה לחדר אמרה : “זה לא טוב”. וחיבקתי ונישקתי ואמרתי לך כמה אוהבת, ואיזה אבא טוב היית לי. והמשכתי לאחוז בידך, לנשק את מצחך. והתקשיתי להרפות. כבר קודם נפרדתי. ואמרת לי עד כמה אני דומה לך. כמוך. חזקה, נחושה. והפעם, משהו בחיבוק העז, בכל זאת, היה אחר. נפרדת ממני. מאותו יום כבר המורפיום השתיק אותך. עיניך הכחולות היפות, החכמות כל כך, בהו לא בהו, לשניות היה נדמה שאולי, אך לא. לא זיהית. איזה מזל אבא שהגעתי בלילה הסוער ההוא. ואתמול, שוב נישקתי ונישקתי ובכיתי, עד הרגעים האחרונים החזקתי את ידך הגרומה הבצקתית. משקלך אולי 30 ק”ג. החזרת נשמתך לבורא. הייה שלום אבא אהוב שלי, אתה בנשמתי תמיד. לנצח. אוהבת אותך. אור שלך.

*********************************


*********************************
יש אנשים כמוני, שתכנון וגבולות “עושים” להם את זה בחיים -עבורי “גבולות” משדרגים, משפרים, מֵקֵלים, גורמים לחיוך!

יש כל מיני סוגי גבולות. לדוגמא – גבולות במובן של תכנון תוכניות.
מבחינתי, אם יש גבולות, אם יש תוכנית – הכל מובן. פועלים מבצעים. ויופי. אם מאיזו שהיא סיבה משהו “התפקשש” – נבדוק ונשפר את יכולת התכנון לפעם הבאה.
יש אנשים שרק המילה “תכנון” או הטייתה, כמו: “תכננתי”, “לתכנן” ושאלות כמו: “מה עושים מחר?” מצמיתות להם את האיי קיו.
כאילו ברגע נחסמו להם כל מיני אופציות כמו לטוס לחלל, לגלות יבשה חדשה וכאלה מן דברים… יומיומיים. אלה, “הזורמים”, שאפתניים לא פחות ממני והשגרה שורה במעונם לא פחות מבשלי. עדיין, אין ברצונם להיות נתונים בצינוק ההתכוונות לתוכנית כלשהי.
משיחות עם הלא-מתכננים אני מוצאת שלעתים הם סובלים מרגשי אשמה על כל מה שהחמיצו ולא הספיקו לעשות.
לטעמי, הגבולות מעניקים דרור אמיתי. לאחר שעשית את כל מה שתכננת, אתה חופשי לנפשך. מובן שגם זה בתכנון שלי: “זמן חופשי”.
ומה אתם ?
גבולות הוא נושא שמעסיק אותי מאוד. מכאן שם האתר: “גבולות”. גבולות חובקי כל רעיון, הנאות, טיפים ומיני תובנות. אשמח אם תגיבו.

שנה טובה ומוצלחת, שמחה והגשמת חלומות, אור

**********************************************

יש לי 2 חתולים וכלב אחד.
כשאני חוזרת מהיעדרות ממושכת מהבית (נגיד… יומיים), שלושתם  רצים לקראתי כששומעים את מכוניתי. לכל החושבים שחתולים אינם נאמנים – טעות ! הם מבטאים שונה את נאמנותם. הם שונים זה מזה. יש שמתקשרים במידה רבה יותר עם הסביבה. נכון, הכלב מביע את אהבתו במידה עצומה. הוא נכון לספוג כאב ולא להגן על עצמו. (קל לי לכפות עליו תרופות כשנדרש, לעומת החתול השורטני, שמסרב שאפלוש לגופו מבלי רשותו). אך כשאני חשה לא בטוב – חתולי מרגיש והולך אחרי לכל מקום. כשהייתי בהריון – הלך אחרי לשכנה, חיכה שעות עד שיצאתי וליווה אותי הביתה. כך גם בצעידות שנהגתי לעשות בזמן ההיריון. כפי הנראה הוא חווה אותי כשרויה במצב לא רגיל הדורש את הגנתו. יש
לנו סימן לפיו הוא קופץ ונח עליי באשר אהיה. בבוקר הוא מעיר אותי בטפיחה עדינה על פניי. הוא מכיר את כל הרגליי. לעומתו החתול השני – לוקה בחוסר תקשורת בולט. הוא ממעט להסתכל בעיניי. אך גם הוא רץ למכוניתי כל פעם שאני מגיעה. מי שלא מגדל חתול ו/או כלב אינו יודע שמחה וקבלה מהי. ממליצה בחום!



בתור מי שממש אוהבת טיפים:

א. בנושא ציורים/יצירות פאר של ילדינו הרכים. לאחר שצפיתי בעגמומיות בערימת תוצרי האמנות של ילדיי מהגן, לאחר התפעלותי, המעושה לעיתים: “לבד לבד ציירת/עשית את כל זה?”…. נאלצתי להודות בפני עצמי שאין ברירה, או שבונים עוד חדר, או שזורקים. האפשרות השנייה ישימה יותר… חסכונית משהו. הבריק לי רעיון: בואי בתי האהובה, הציור כל כך יפה שאני רוצה לצלם אותו, איתך. כך יצרתי במחשב ספרית “אמנות” (לכל ילד), שם הקובץ: ציור עץ, “עבודה: בראשית”, וכך זורקת ללא שום אשמה את הערימות העמוסות שממילא הזמן אינו עושה עמן חסד… הילד אינו נעלב, אלא להפך, מקבל העצמה – הרי אני מנציחה ושומרת על יצירתו, וממני נחסך לקחת עוד משכנתא.

ב. במחשב: ספריית תעודות אחריות: אני מקפידה לסרוק כל תעודת אחריות +קבלה, ומעניקה לקובץ את שם המוצר, ותאריך הרכישה. לדוגמא: “מקרר שארפ, 20.7.10”, כך, שם הקובץ מספק לי את המידע שאני הכי נוטה לשכוח, מתי לכל הרוחות… קניתי אותו. שמתם לב שהזמן טס ונדמה היה לכם שעברה רק חצי שנה ולמעשה עברו שנתיים??? התעודה נשמרת, דף ההדפסה של הקופה הרושמת, הנוטה לדהות עד כדי היכחדות הראיות…. מונצח לעד. נכון רעיון מרשים? הדבר היחיד שצריך להתמיד ולסרוק. עוד טיפ קטן בעניין, גם אם אין לכם חשק באותו רגע, שימו את התעודות ישר בסורק, וכשתתפנו – עשו זאת.

הוכיח את עצמו מליון פעם !!!



Share

וידוי באסרטיביות

וידוי באסרטיביות       / אור רפפורט

בהתבוננות של אמת בראי
אני מוצאת את עצמי – עצמי, אדם
והחיים – חיים, ממש שלמים:
על כל מורכבותם, ואי-פשטנותם,
על הטוב והרע,
הרגשות, המחשבות, האירועים, האנשים,
המעשים, ההרהורים וכל ההגיגים.
והחיים – חיים.
מר אפורי מככב במרץ,
לא שחורים, לא ורודים.
זו רק שאלה של “איך מסתכלים”.
ואני כבר אימצתי באדיקות את “אופטימית ללא תקנה”,
ואני כבר החלטתי: אני נכנסת ביוזמתי לנישה של החזקה.
והרחבתי צעדיי – ובפסיעה גדולה, חדרתי היישר
לחיים האמיתיים של סימן קריאה
ופחות אולי.
ואני יודעת שאין להתעלם מעולם הרגשות,
שהרי הוא זה שמביאני לנחלת האהבה, הכיף והתענוגות
ואני יודעת שאין להתעלם מעולם הרגשות הזה – גם כשקשה,
כשכואב, כשאיכפת, כשתלותית, כשכועסת,
מקנאה, מאוכזבת או מתוסכלת .
אני יודעת שלטייח רגשות – זה גם ליהנות פחות,
זה לזייף את עצמי לעצמי,
לבנות חומת ניכור בין רגשותיי ל – “אני”,
וללכת עם דימוי עצמי נמוך,
בהרגשת: “משהו בי אחר, ירוד”.
בהתבוננות של אמת בראי הנפש
אני מוצאת את עצמי – עצמי: אדם.
שעם כל ההחלטות, וכל הידיעות והתובנות,
אני בסוף עם עצמי עם כל ההצלחות,
ההתמודדויות והכישלונות.
עם ההצלחה של לעתים חזקה –
כזו, שבנינוחות, בתקיפות אך לא בתוקפנות
– אומרת לשכנה: “לא הפעם, אולי בפעם הבאה”
כזו, שאומרת: “כך וכך אני מרגישה”
ללא חשש, ללא מורא !
כזו, שאומרת לחברה: “איני יכולה כעת,
ממש סליחה, נמשיך מחר את השיחה”
כזו, שלמשמע ה”לא”
מחליטה שבכל זאת – זה “כן”
– שהאחר מבחינתו, מטבע הדברים, לוחץ לכיוונו,
אך אני – איני נלחצת, אני מחליטה שלא להילחץ,
כי מבחינתי, באופן טבעי, אני – מושכת לכיוון שלי.
חזקה – גם במובן
שיודעת להציב גבולות של מרחב העשייה שלי:
אתה – זה מ”כאן עד כאן” ומכאן ואילך, זו אני.
חזקה – כי מחליטה לא להיות המקופחת,
חזקה כי דואגת לאזן את התמונה,
לקחת אחריות על הלא-מקופחות
אחריות לכל מעשיי,
אפילו שזו טרחה לא קטנה בלשון המעטה
אני יודעת, זה עניין של החלטה !
במצבי “תקיעות” בפרשת דרכים,
כשמתקשה להחליט,
אני מציבה גבולות של עשייה במרחבי הזמן,
קובעת תאריכי יעד ואיסוף נתונים
מחליטה – לא להחליט בינתיים,
אך יודעת: זה רק עניין של זמן,
בעוד, נאמר, חודשיים,
שוב אחזור ואסכם בעניין.
חזקה במובן של לקבל ולכבד את שונות הזולת,
את זכותו לחשוב ולהרגיש אחרת,
חזקה – להשתחרר מכל ההקלטות הפנימיות
הישנות שבמוחי:
שם מוגדר בדיוק נמרץ
כיצד צריך להיות ולהיראות כל דבר.
אני יודעת שהקלטות אלה כבר קצת מיושנות והעלו אבק,
אני יודעת, שהחיים חיים – וצריך להתקדם
ולערוך בהם ובהקלטות שינויים.
כן, השינויים – לא בדיוק קלים לי,
היות שבסופו של דבר כך גודלתי, חונכתי,
אך הידיעה – שההשתחררות מהמודלים
של “איך צריך להיות”
תסייע לי בהבנת הזולת, תשפר
את התקשורת שלי איתו – ועוד –
מאיצה ודוחקת בי לעשות “אוברול” לכל ההקלטות.
ואני מתבוננת ורואה, שאפשר גם אחרת,
ואני חזקה – במובן של לאמר “לא” בלי לחוש אשמה,
ואני חזקה ביכולתי להביע בחופשיות את רצונותיי,
ואני חזקה בלדבר על מגרעותיי
בלי לחוש שעכשיו אני לא שווה בגלל מעשיי, או אי-מעשיי,
ואני חזקה גם כשאני יודעת שאני רק 70%  ולא 100,
גם אז אני ממש ממש שווה.
ואני חזקה – כי אני יודעת,
שמעבר לכל ההחלטות, העוצמות והיכולות,
אני רק אדם, עם חסרונות וחולשות,
וכשאני מתנדנדת, ומאוד נחלשת,
עגמומית, עצובה, שפופה ומדוכדכת,
ואיני יכולה להביע אסרטיביות,
ומאפשרת לקפחני ולפלוש לגבולותיי,
מאבדת שליטה ויכולת איפוק,
מבלי להצפין ולגנוז כעסיי,
גם אז ידידיי, מעצם הידיעה – גם אז אני חזקה
ומאוד נחושה: בעמידה על זכותי,
להיות רק מה שאני !

מוקדש באהבה לכל משתתפי הקורסים שהעברתי ב”תקשורת באסרטיביות”,
ולכל בני האדם באשר הם, המוכנים להודות שהם (רק) בני אדם.

© כל הזכויות שמורות לאור רפפורט

זכותך להיות אסרטיבית כזכותך להיות לא אסרטיבית

Share

זכותך להיות אסרטיבית כזכותך להיות לא-אסרטיבית

זכויותייך

לקוח מספרה של הפסיכולוגית רבקה נרדי
“אישה בזכות עצמה/על נשים אסרטיביות” (עמ’ 62)

1. הזכות להתפתח כאדם שלם מעבר לתפקידך כאישה.

2. הזכות שינהגו בך בכבוד.

3. הזכות להיות השופטת הבלעדית של רגשותייך,
עמדותייך והתנהגותך ולקבל אחריות מלאה עליהן.

4. הזכות לבטא את עצמך.

5. הזכות שיקשיבו לך ויתייחסו אלייך ברצינות.

6. הזכות להציב לעצמך את סולם העדיפויות.

7. הזכות לאמר לא בלי להרגיש אשמה.

8. הזכות לבקש מה שאת רוצה.

9. הזכות לקבל מידע מאנשי מקצוע ומומחים למיניהם.

10. הזכות לעשות טעויות ולקבל אחריות מלאה עליהן.

11. הזכות לברר את מה שאינך יודעת.

12. הזכות לא לקבל עצות של אחרים גם אם הם רוצים בטובתך.

13. הזכות לא להצדיק את התנהגותך באופן אוטומטי.

14. הזכות לשנות את דעתך ולקחת אחריות מלאה לכך.

15. הזכות לא להיות אסרטיבית.

אפרופו:  המלצה חמה מאוד על הספר המופלא והמדהד,
שכתב חן  נרדי והוסיפה דברים גם אשתו רבקה נרדי,
שניהם פסיכולוגים במקצועם:   “גברים בשינוי”    .


Share
! בקרוב

The Remarkable Joel Osteen:

מונה יומי: 100,000,000
    ? אפשר שנייה מזמנך
    לאתר משלך
    לבניית אתר משלך / לדף נחיתה / לבלוג / לנוכחות עסקית ברשת החברתית התקשר: 052-8949236 אור רפפורט
    :המלצה על הקורס תטא-הילינג
    בהנחייתה המדהימה של הגב' ניצה מזר יניב. ההמלצה מיועדת למי שכבר הבין שאין לנו, בני האדם, יכולת לפרש את כל תופעות עולמנו ע"י המדע. אני אומרת זאת כמי שחונכה על ברכי המדע. אבי, פרופ' בועז פופר, בעברו, מרצה בכיר בטכניון, איש רב תארים, שחקר והתמחה בין השאר, בתורת היחסות של אינשטיין. כפי שאני רואה זאת, יכולתנו מוגבלת להבין רק מציאות של יש מ - יש, ואילו היקום נברא יש- מאין. לכן אני מאמינה במשהו שגדול מאתנו הרבה הרבה יותר. המון יותר. בקורס תטא-הילינג הבנתי שלכל אחד מאתנו יש יכולת מדהימה לנגישות ומיידיות לתקשר, לחזות, לשנות, לצוות ולא לייחל.לדרוש ולהיענות !
    



           תגיות: הצבת גבולות|אסרטיביות|טיפים לחיים|ארגון|מחנכת|רפפורט|אור|אור רפפורט|ייעוץ זוגי|חינוך ילדים|תכנון זמן|מערך שיעור|מערכים|פוטושופ|ארגון בית| |ניהול זמן|גבולות|בית|חינוך|יועצת|טיפים לחינוך ילדים|בתים|תכנון|