דף הבית


תכנון מצבה: אדריכלית חגית פופר, אחותי

אבי, לזכרך
פרופ’ בעז (יכין) פופר          15.1.27-27.12.12

אבא יקר שלי:

אין עוד כמוך בעולם. לא בזכות גאוניותך הרבה, שנינותך, היותך איש אשכולות אמיתי, ציוני פטריוט, מלח הארץ. לא בזכות הפרסים הרבים. לא בזכות היותך היחיד שזכה ב- 3 פרסי בטחון ישראל, ועוד אחד משותף. לא משום שהקמת ברפא”ל את היחידה האלקטרומכנית. לא בזכות כל ההמצאות והפטנטים שלך, ולא בזכות שהיית מרצה דגול בטכניון.

בזכות היותך האבא שלי. זה שקם באמצע הלילה להסביר לי עוד נוסחה בפיסיקה או משוואה מתמטית, או כשלימדת אותי פסוקים מהתורה בע”פ, ללא ספר תנ”ך מולך מאחר שידעת את כל הספר בעל פה. כולל סימני הפיסוק. אז, בתקופה שעוד למדו פסוקים בעל פה .
בזכות טיולי השבת המשפחתיים, כשיחד טיפסנו שוב ושוב לפסגות ההרים, הר תבור, מגידו ואחרים, קטפנו פטריות, או חרובים, על פי העונה. כשכבשנו כל יום אוורסט חדש. כשנפגשנו מדי שבוע בבית קפה ושוחחנו על הכל. קצרה היריעה מהכיל .

ובחמישי שעבר, כשהתלבטתי אם עכשיו או אחר כך לנסוע למיטת חולייך, בגשם זלעפות, בדחף אינטואיטיבי, לא דחיתי, נסעתי. מתפללת שלא תקרה תאונה בדרך. בכביש נסעתי בתפילה, שעה ארוכה מנחשת את דרכי, לא ראו ממטר… הגעתי בשלום, שומר פתאים ה’, או אולי שליחי מצווה אינם ניזוקים? כך או כך, רכנתי מעליך אבא, ואתה, הושטת את ידך וחיבקת אותי כה חזק “אור” קראת בשמי. עדיין זיהית. ואני בכיתי ובכיתי, והאחות שנכנסה לחדר אמרה : “זה לא טוב”. וחיבקתי ונישקתי ואמרתי לך כמה אוהבת, ואיזה אבא טוב היית לי. והמשכתי לאחוז בידך, לנשק את מצחך. והתקשיתי להרפות. כבר קודם נפרדתי. ואמרת לי עד כמה אני דומה לך. כמוך. חזקה, נחושה. והפעם, משהו בחיבוק העז, בכל זאת, היה אחר. נפרדת ממני. מאותו יום כבר המורפיום השתיק אותך. עיניך הכחולות היפות, החכמות כל כך, בהו לא בהו, לשניות היה נדמה שאולי, אך לא. לא זיהית. איזה מזל אבא שהגעתי בלילה הסוער ההוא. ואתמול, שוב נישקתי ונישקתי ובכיתי, עד הרגעים האחרונים החזקתי את ידך הגרומה הבצקתית. משקלך אולי 30 ק”ג. החזרת נשמתך לבורא. הייה שלום אבא אהוב שלי, אתה בנשמתי תמיד. לנצח. אוהבת אותך. אור שלך.

*********************************


*********************************
יש אנשים כמוני, שתכנון וגבולות “עושים” להם את זה בחיים -עבורי “גבולות” משדרגים, משפרים, מֵקֵלים, גורמים לחיוך!

יש כל מיני סוגי גבולות. לדוגמא – גבולות במובן של תכנון תוכניות.
מבחינתי, אם יש גבולות, אם יש תוכנית – הכל מובן. פועלים מבצעים. ויופי. אם מאיזו שהיא סיבה משהו “התפקשש” – נבדוק ונשפר את יכולת התכנון לפעם הבאה.
יש אנשים שרק המילה “תכנון” או הטייתה, כמו: “תכננתי”, “לתכנן” ושאלות כמו: “מה עושים מחר?” מצמיתות להם את האיי קיו.
כאילו ברגע נחסמו להם כל מיני אופציות כמו לטוס לחלל, לגלות יבשה חדשה וכאלה מן דברים… יומיומיים. אלה, “הזורמים”, שאפתניים לא פחות ממני והשגרה שורה במעונם לא פחות מבשלי. עדיין, אין ברצונם להיות נתונים בצינוק ההתכוונות לתוכנית כלשהי.
משיחות עם הלא-מתכננים אני מוצאת שלעתים הם סובלים מרגשי אשמה על כל מה שהחמיצו ולא הספיקו לעשות.
לטעמי, הגבולות מעניקים דרור אמיתי. לאחר שעשית את כל מה שתכננת, אתה חופשי לנפשך. מובן שגם זה בתכנון שלי: “זמן חופשי”.
ומה אתם ?
גבולות הוא נושא שמעסיק אותי מאוד. מכאן שם האתר: “גבולות”. גבולות חובקי כל רעיון, הנאות, טיפים ומיני תובנות. אשמח אם תגיבו.

שנה טובה ומוצלחת, שמחה והגשמת חלומות, אור

**********************************************

יש לי 2 חתולים וכלב אחד.
כשאני חוזרת מהיעדרות ממושכת מהבית (נגיד… יומיים), שלושתם  רצים לקראתי כששומעים את מכוניתי. לכל החושבים שחתולים אינם נאמנים – טעות ! הם מבטאים שונה את נאמנותם. הם שונים זה מזה. יש שמתקשרים במידה רבה יותר עם הסביבה. נכון, הכלב מביע את אהבתו במידה עצומה. הוא נכון לספוג כאב ולא להגן על עצמו. (קל לי לכפות עליו תרופות כשנדרש, לעומת החתול השורטני, שמסרב שאפלוש לגופו מבלי רשותו). אך כשאני חשה לא בטוב – חתולי מרגיש והולך אחרי לכל מקום. כשהייתי בהריון – הלך אחרי לשכנה, חיכה שעות עד שיצאתי וליווה אותי הביתה. כך גם בצעידות שנהגתי לעשות בזמן ההיריון. כפי הנראה הוא חווה אותי כשרויה במצב לא רגיל הדורש את הגנתו. יש
לנו סימן לפיו הוא קופץ ונח עליי באשר אהיה. בבוקר הוא מעיר אותי בטפיחה עדינה על פניי. הוא מכיר את כל הרגליי. לעומתו החתול השני – לוקה בחוסר תקשורת בולט. הוא ממעט להסתכל בעיניי. אך גם הוא רץ למכוניתי כל פעם שאני מגיעה. מי שלא מגדל חתול ו/או כלב אינו יודע שמחה וקבלה מהי. ממליצה בחום!



בתור מי שממש אוהבת טיפים:

א. בנושא ציורים/יצירות פאר של ילדינו הרכים. לאחר שצפיתי בעגמומיות בערימת תוצרי האמנות של ילדיי מהגן, לאחר התפעלותי, המעושה לעיתים: “לבד לבד ציירת/עשית את כל זה?”…. נאלצתי להודות בפני עצמי שאין ברירה, או שבונים עוד חדר, או שזורקים. האפשרות השנייה ישימה יותר… חסכונית משהו. הבריק לי רעיון: בואי בתי האהובה, הציור כל כך יפה שאני רוצה לצלם אותו, איתך. כך יצרתי במחשב ספרית “אמנות” (לכל ילד), שם הקובץ: ציור עץ, “עבודה: בראשית”, וכך זורקת ללא שום אשמה את הערימות העמוסות שממילא הזמן אינו עושה עמן חסד… הילד אינו נעלב, אלא להפך, מקבל העצמה – הרי אני מנציחה ושומרת על יצירתו, וממני נחסך לקחת עוד משכנתא.

ב. במחשב: ספריית תעודות אחריות: אני מקפידה לסרוק כל תעודת אחריות +קבלה, ומעניקה לקובץ את שם המוצר, ותאריך הרכישה. לדוגמא: “מקרר שארפ, 20.7.10”, כך, שם הקובץ מספק לי את המידע שאני הכי נוטה לשכוח, מתי לכל הרוחות… קניתי אותו. שמתם לב שהזמן טס ונדמה היה לכם שעברה רק חצי שנה ולמעשה עברו שנתיים??? התעודה נשמרת, דף ההדפסה של הקופה הרושמת, הנוטה לדהות עד כדי היכחדות הראיות…. מונצח לעד. נכון רעיון מרשים? הדבר היחיד שצריך להתמיד ולסרוק. עוד טיפ קטן בעניין, גם אם אין לכם חשק באותו רגע, שימו את התעודות ישר בסורק, וכשתתפנו – עשו זאת.

הוכיח את עצמו מליון פעם !!!



Share


5 תגובות ל: “דף הבית”

  • perets:

    לזכרו של בועז פופר

    לפני מספר ימים, בפגישה עם חבר, שמעתי ממנו שבועז נפטר לפני חודשיים. שמעתי ונחמץ ליבי. לא כל כך מעצם הפטירה שהרי זו דרכו של עולם, אלא, מכך שלא ראיתי שום איזכור של זה בשום מקום. ברפאל, למיטב הבנתי, היו צריכים להוריד את הדגל לחצי התורן באותי יום ולפחות לפרסם הודעת אבל. אולי עשו כך, אז אני מתנצל! עכשיו, אני מרגיש שאני חייב לכתוב כמה מילים. כאלו שאני מקווה שייזכרו.
    בימים אלו סיימתי לכתוב ספר שעוסק בשנים הראשונות של פיתוח אמל”ח ליבשה ברפאל. פעילות שהיה לי חלק בה. אבל, אני, את חיי המקצועיים ברפאל התחלתי במחלקת אלקטרומכניקה של בועז פופר שלו אני חב את כל מה שאני יודע על פיתוח ועל להיות מהנדס. סיום הספר שכתבתי עוסק בכך ואני מביא כאן בשלמותו את הפרק הזה.
    באותם ימים, אלו ששם התחיל הסיפור, עדיין לא היה מחשב. אפילו לא מעבד תמלילים במשרד. הבנות (יהודית, שולה) הדפיסו כל דבר. והמשרד היה אוסף ענק של תיקים עם ניירות. יערות גדולים בטח הושמדו לשם כך… אין קבצים שאפשר לפתוח ולראות מה היה. הכל בזכרון בראש.
    קשה אמנם להאמין שהיתה בכלל פעם תקופה כזאת, אבל, זו עובדה… להרבה מהנדסים היה על השולחן לוח שרטוט קטן. כולם, כמובן, גם ידעו היטב לשרטט סקיצות ביד חופשית. חסר לך שלא… היינו יושבים אצל בועז בדיון, עם לוח גדול, מעלים רעיונות, ואיך תסביר אם לא ידעת לשרבט?? בועז עצמו היה מפליא ברעיונותיו ובדרכי הצגתם. אחר כך, בתקווה שהבינו, היו המהנדסים הולכים לעבוד בחדרם.
    סגנון העבודה של המהנדסים, בגלל יחסי הגומלין שלהם עם בועז, היו משהו מיוחד. לא היה מהנדס שלא העריך את יכולותיו המיוחדות של בועז גם כשלעיתים הן היו קיצוניות במיוחד. כל הזמן היה צורך להוכיח שאתה “שווה משהו בתור מהנדס”. מהנדס אצל בועז זה אחד שיש לו רעיונות לא שגרתיים, אחד שגם מבין מה בועז בדיוק מסביר, אחד שיודע להסביר מה הוא עצמו מציע הן בדיבור, אבל, גם על הניר – הן בעזרת איזה פתוח אנליטי רלבנטי והן בעזרת יכולותיו שבהנדסה תיאורית…
    גם בהמשך, לאחר שכבר נראה היה שסוכם מה עושים, זה היה שונה ומיוחד. אין היום דברים כאלו וגם אז בעצם לא היו במקומות אחרים. ואני אומר את זה באחריות מלאה!
    בשעות הערב המאוחרות, או הלילה, כשכולם כבר הלכו מזמן, היה בועז הולך לעבוד בעצמו בחדר השרטוט של המחלקה. זה היה חדר גדול במיוחד עם כעשרה לוחות שרטוט, (מכונות קולמן, למי שזוכר) גדולים מאד, עליהם היו מתורגמים לשפת השרטוט הרעיונות של המהנדסים. אלו שעליהם דובר מבעוד יום. היו לנו שרטטים מעולים (ברקו, מוסקוביץ, לאה.. ) שהלכו איתנו הרבה שנים.
    נחזור לבועז בחדר השרטוט. הוא היה עובר מלוח ללוח, מתעכב אצלו ככל שצריך והיה משאיר, בעט אדום את “רשמיו” ממה שראה עליו. בבוקר, כמו למסדר בוקר, היינו כולנו מתאספים שם, בחדר השרטוט, ועוברים אחד לאחד על כל לוח, מסתכלים על ההערות, מתווכחים, ובעיקר לומדים ומפנימים. ההערות של בועז היו בכל המישורים, החל מהרעיון ההנדסי, עבור בחישוב החוזק והתדירות העצמית וגמור בהנדסה תאורית. בכונה אני לא משתמש במילה “שרטוט”. זו היתה ההנדסה התאורית בהתגשמותה. חסר היה למישהו שתהיה טעות בקו החדירה בין שני גלילים או בין קונוס לגליל. אני מפנה את הקורא הסקרן לראות שרטוט של חור כניסת אויר של “פילון”, גליל חודר לתוך קונוס בזוית מרחבית…
    תוצאת ההתכנסויות האלו בבקרים, תופעה שנמשכה שנים, היתה שכולם הכירו כל מה שכולם עושים, כולם למדו משגיאות של אחרים, והעיקר, כולם למדו את תורתו ונסיונו וחוכמתו של מוחו הקודח של בועז. אני לא הכרתי בכל שנות חיי כמהנדס מישהו שמשתווה לו ברעיונות ובניתוחם. וגם לא בדרך שהעביר את זה לאנשיו. ואנחנו ספגנו את זה הרבה שנים, כולנו. כל מהנדס, מהרגע שכף רגלו דרכה במחלקה. וכמובן שבזה לא הסתיים הענין. היו הדיונים המקצועיים אצל בועז בחדר. באחד על אחד (איזה פחד) או בחברותא. כל דיון, כמו אצל האפיפיור, עד שיוצא עשן…
    אז ככה למדנו להיות מהנדסים. כולנו. כל מי שעבר בכור ההיתוך הזה. ולא סתם מהנדסים. לדעתי, ובמלוא הצניעות, מהנדסים מיוחדים. כאלה שלא מפחדים מחדשנות, כאלו שיודעים איך מסתכלים על בעיה, כאלו שיודעים שאין פיתוח ראוי לשמו ללא הניתוח האנליטי הנלווה, שיודעים איך עושים ניתוח הנדסי ואיך עושים נתוח אנרגטי. איך בכלל חושבים. איך מציגים פתרון.
    אני יודע, ושידעו גם אחרים, שמהמחלקה הזאת יצאו מיטב המהנדסים. אפשר היה למצוא אותם אחר כך במקומות הכי הכי על פני כל רפאל. ואחר כך גם באלביט ובתעש ובייזמות הפרטית. והיזכרו בבקשה באחדים: צבי ע, יצחק פ, יוסי ל, שמוליק ר, אורי ח, עוזי ט, דני ס, ש ליס, ג’ירסי, רפי כ, דני ח, אריה א, תמי י, אבי ל. אז במלוא הצניעות, מישהו מכיר עוד ריכוז כזה?
    בועז פרש מרפאל בתחילת שנות השמונים כמדומני. אף פעם לא עסק ב”פוליטיקה”. רק בהנדסה. איש מיוחד מאין כמוהו! רפאל לא השכילה לשמור עליו אצלה… אין לו גם למיטב ידיעתי מקום ב”פנתיאון” של רפאל. וזו בפירוש עוד סיבה למה אני כותב!

    יהי זכרו ברוך.
    דן רוגל, יולי 2013

  • התרגשתי מאוד לקרוא את דברי דן רוגל, תודה. אור

  • משה רותם:

    שלום לך
    זכיתי להיות סטודנט של ד”ר בועז פופר, עבדתי עימו ברפא”ל בהיותי קצין תחמושת בחיל האויר, וכן הייתי לקוח שלו בחברת הייעוץ לצרך פיתוח מנגנונים ייחדיים.
    כיום אני מחפש תחליף לבועז לייעוץ בנושא מנגנונים דינמיים בהם שלט. אולי אחד מעובדיו לשעבר?
    האם את מכירה?
    אשמח לקבל הפניה. גם לי הוא חסר.
    בברכה
    משה רותם
    0544-520-174

  • דב שורץ:

    הצד הספרותי חלש אצלי לכן 2 מילים
    היה גאון

  • תודה רבה לך על מילים מחממות לב, אופטימיזציה של 2 מילים. מסכימה לחלוטין.
    שבוע טוב,
    אור רפפורט, בתו

השאר תגובה

! בקרוב

The Remarkable Joel Osteen:

מונה יומי: 100,000,000
    ? אפשר שנייה מזמנך
    לאתר משלך
    לבניית אתר משלך / לדף נחיתה / לבלוג / לנוכחות עסקית ברשת החברתית התקשר: 052-8949236 אור רפפורט
    :המלצה על הקורס תטא-הילינג
    בהנחייתה המדהימה של הגב' ניצה מזר יניב. ההמלצה מיועדת למי שכבר הבין שאין לנו, בני האדם, יכולת לפרש את כל תופעות עולמנו ע"י המדע. אני אומרת זאת כמי שחונכה על ברכי המדע. אבי, פרופ' בועז פופר, בעברו, מרצה בכיר בטכניון, איש רב תארים, שחקר והתמחה בין השאר, בתורת היחסות של אינשטיין. כפי שאני רואה זאת, יכולתנו מוגבלת להבין רק מציאות של יש מ - יש, ואילו היקום נברא יש- מאין. לכן אני מאמינה במשהו שגדול מאתנו הרבה הרבה יותר. המון יותר. בקורס תטא-הילינג הבנתי שלכל אחד מאתנו יש יכולת מדהימה לנגישות ומיידיות לתקשר, לחזות, לשנות, לצוות ולא לייחל.לדרוש ולהיענות !
    



           תגיות: הצבת גבולות|אסרטיביות|טיפים לחיים|ארגון|מחנכת|רפפורט|אור|אור רפפורט|ייעוץ זוגי|חינוך ילדים|תכנון זמן|מערך שיעור|מערכים|פוטושופ|ארגון בית| |ניהול זמן|גבולות|בית|חינוך|יועצת|טיפים לחינוך ילדים|בתים|תכנון|