גבולות – שם המשחק

אחיות ללא תקנה

זה קרה לפני כעשור. עבדתי בבית ספר בשכונת מצוקה.
שתי אחיות: שרין ומיכל, פער של שנה ביניהן.
חינכתי את מיכל הצעירה מבין שתיהן. שתי ילדות
נעימות למראה, אך לא נעימות בהתנהגותן.
הוריהן, נפרדים וחוזרים זה לזה. האב, משה, עובד משמרות,
מגיע לבית הספר על בסיס יומיומי. עוזר לשרת בית הספר.
בהתנדבות. איש טוב.  רך לבנותיו. אינו מסוגל
לסרב להן.
יום יום היו המורים המקצועיים פונים אליי בתלונות על
התנהגותה המחוצפת של מיכל. “מיכל קיללה, הרביצה, זרקה
את מחברת חברתה לכיתה, בעטה בילדה אחרת, התחצפה
למורה” הרשימה הלכה והתארכה.
זימנתי את ההורים. האם הגיעה.
בדרכה לחדר המורים פנתה אליה המחנכת של שרין:
“את אמה של שרין?”
“כן” – ענתה האם.
“רציתי לקבוע אתך פגישה” המשיכה המחנכת של שרין,
“אם נוח לך נוכל להיפגש לאחר שיחתך עם אור, המחנכת של מיכל”.
“לא !” – ענתה האם – “אני בכוונה לא מגיעה לבית הספר. הסכמתי
לבוא רק לאור. אני לא מוכנה לדבר עם שום אדם אחר,
אני מוכנה לדבר רק על בתי מיכל. ”
“אבל את גם האמא של שרין” – אמרה המחנכת המשתאה.
“עניתי מה שעניתי ואני לא משנה את דעתי” – אמרה האם.
לא יודעת מדוע זכיתי לייחס המועדף, אך בשיחה, בה
נכחה גם מיכל, הוסכם שאם מיכל תתחצף שוב
ותפריע למהלך השיעור -תיענש בעונש שהאם החליטה:
מיכל לא תלך לפסטיגל.
האב,משה, הגיע אף הוא, והסכים לדברי האם.
כתבנו חוזה, עליו מיכל חתמה.
כבר למחרת היום, הגיעה אליי מורה נסערת: “מיכל
קיללה אותי, הסתובבה בכיתה והציקה לילדים”.
הודעתי למיכל, שבהתאם למסוכם, אדווח להוריה.
“זה לא משנה, אני אהיה בפסטיגל”-השיבה.
ניחשתם נכון, משה הגיע לבית הספר, ניסה
לשכנע אותי לוותר למיכל.
ניסיתי להסביר שלטובת הילדה עליו להיות עקבי,
אמין.  לא עזר דבר, הילדה הלכה לפסטיגל.
כל פעם שניתן עונש לבנותיו, הוא ניסה לבטלו.
מעשיהן הרעים החמירו ואף הגיעו לידי גניבות.
לא עזר דבר. ההורים נמנעו מלכבד את
העונשים שהוטלו על בנותיהן.
לפני מספר שנים התקשר משה לביתי:
“את צדקת”, אמר בקול נכאים,
“הזהרת אותי ולא הקשבתי”
“מה עכשיו?”
-”שתיהן, שרין ומיכל נשרו מכל
המסגרות, לא התגייסו.
ההורים אובדי עצות. הבנות
פשוט מתעללות בהם.

אין פואנטה, אין פאנץ’-ליין. פשוט כך.

עולם השכל ועולם הרגש