גבולות – שם המשחק

ניצן שייר מוכיחה לעולם, שהשמיים הם גם לא גבול !

*****************************

אבי, לזכרך

פרופ’ בעז (יכין) פופר          15.1.27-27.12.12

אבא יקר שלי:

אין עוד כמוך בעולם. לא בזכות גאוניותך הרבה, שנינותך, היותך איש אשכולות אמיתי, ציוני פטריוט, מלח הארץ. לא בזכות הפרסים הרבים. לא בזכות היותך היחיד שזכה ב- 3 פרסי בטחון ישראל, ועוד אחד משותף. לא משום שהקמת ברפא”ל את היחידה האלקטרומכנית. לא בזכות כל ההמצאות והפטנטים שלך, ולא בזכות שהיית מרצה דגול בטכניון. בזכות היותך האבא שלי. זה שקם באמצע הלילה להסביר לי עוד נוסחה בפיסיקה או משוואה מתמטית, או כשלימדת אותי פסוקים מהתורה בע”פ, ללא ספר תנ”ך מולך מאחר שידעת את כל הספר בעל פה. כולל סימני הפיסוק. אז, בתקופה שעוד למדו פסוקים בעל פה. בזכות טיולי השבת המשפחתיים, כשיחד טיפסנו שוב ושוב לפסגות ההרים, הר תבור, מגידו ואחרים, קטפנו פטריות, או חרובים, על פי העונה. כשכבשנו כל יום אוורסט חדש. כשנפגשנו מדי שבוע בבית קפה ושוחחנו על הכל. קצרה היריעה מהכיל .

ובחמישי שעבר, כשהתלבטתי אם עכשיו או אחר כך לנסוע למיטת חולייך, בגשם זלעפות, בדחף אינטואיטיבי, לא דחיתי, נסעתי. מתפללת שלא תקרה תאונה בדרך. בכביש נסעתי בתפילה, שעה ארוכה מנחשת את דרכי, לא ראו ממטר… הגעתי בשלום, שומר פתאים ה’, או אולי שליחי מצווה אינם ניזוקים? כך או כך, רכנתי מעליך אבא, ואתה, הושטת את ידך וחיבקת אותי כה חזק “אור” קראת בשמי. עדיין זיהית. ואני בכיתי ובכיתי, והאחות שנכנסה לחדר אמרה : “זה לא טוב”. וחיבקתי ונישקתי ואמרתי לך כמה אוהבת, ואיזה אבא טוב היית לי. והמשכתי לאחוז בידך, לנשק את מצחך. והתקשיתי להרפות. כבר קודם נפרדתי. ואמרת לי עד כמה אני דומה לך. כמוך. חזקה, נחושה. והפעם, משהו בחיבוק העז, בכל זאת, היה אחר. נפרדת ממני. מאותו יום כבר המורפיום השתיק אותך. עיניך הכחולות היפות, החכמות כל כך, בהו לא בהו, לשניות היה נדמה שאולי, אך לא. לא זיהית. איזה מזל אבא שהגעתי בלילה הסוער ההוא. ואתמול, שוב נישקתי ונישקתי ובכיתי, עד הרגעים האחרונים החזקתי את ידך הגרומה הבצקתית. משקלך אולי 30 ק”ג. החזרת נשמתך לבורא. הייה שלום אבא אהוב שלי, אתה בנשמתי תמיד. לנצח. אוהבת אותך.

אור שלך.

גבולות: יש אנשים כמוני, שתכנון וגבולות “עושים” להם את זה בחיים -עבורי “גבולות” משדרגים, משפרים, מֵקֵלים, גורמים לחיוך ! יש כל מיני סוגי גבולות. לדוגמא – גבולות במובן של תכנון תוכניות. מבחינתי, אם יש גבולות, אם יש תוכנית – הכל מובן. פועלים מבצעים. ויופי. אם מאיזו שהיא סיבה משהו “התפקשש” – נבדוק ונשפר את יכולת התכנון לפעם הבאה. יש אנשים אנשים שרק המילה “תכנון” או הטייתה, כמו: “תכננתי”, “לתכנן” ושאלות כמו: “מה עושים מחר?” מצמיתות להם את האיי קיו. כאילו ברגע נחסמו להם כל מיני אופציות כמו לטוס לחלל, לגלות יבשה חדשה וכאלה מן דברים… יומיומיים. אלה, “הזורמים”, שאפתניים לא פחות ממני והשגרה שורה במעונם לא פחות מבשלי. עדיין, אין ברצונם להיות נתונים בצינוק ההתכוונות לתוכנית כלשהי. משיחות עם הלא-מתכננים אני מוצאת שלעתים הם סובלים מרגשי אשמה על כל מה שהחמיצו ולא הספיקו לעשות. לטעמי, הגבולות מעניקים דרור אמיתי. לאחר שעשית את כל מה שתכננת, אתה חופשי לנפשך. מובן שגם זה בתכנון שלי: “זמן חופשי”. ומה אתם? גבולות הוא נושא שמעסיק אותי מאוד. מכאן שם האתר: “גבולות”. גבולות חובקי כל רעיון, הנאות, טיפים ומיני תובנות. אשמח אם תגיבו. שנה טובה ומוצלחת, שנת בריאות, שפע של שמחה והגשמת חלומות, אור

יש לי ארבעה חתולים בבית, עוד שני חתולים שאוכלים בבית, לפעמים גם נחים בו, וכלב אחד.

כשאני חוזרת מהיעדרות ממושכת מהבית (נגיד… יומיים), שלושתם רצים לקראתי כששומעים את מכוניתי. לכל החושבים שחתולים אינם נאמנים – טעות ! הם מבטאים אחרת את נאמנותם. הם שונים זה מזה. יש שמתקשרים במידה רבה יותר עם הסביבה. נכון, הכלב מביע את אהבתו במידה עצומה. הוא נכון לספוג כאב ולא להגן על עצמו. (קל לי לכפות עליו תרופות כשנדרש, לעומת החתול השורטני, שמסרב שאפלוש לגופו מבלי רשותו). אך כשחשתי לא בטוב – חתולי הרגיש והלך אחרי לכל מקום. כשהייתי בהריון – הלך אחרי לשכנה, חיכה שעות עד שיצאתי וליווה אותי הביתה. כך גם בצעידות שנהגתי לעשות בזמן ההיריון. כפי הנראה הוא חווה אותי כשרויה במצב לא רגיל הדורש את הגנתו. לפי סימן לפיו נהג לקפוץ ולנוח עליי באשר אהיה. בבוקר העיר אותי בטפיחה עדינה על פניי. הוא הכיר את כל הרגליי. חתולתי המהודרת עלמה, נוטה לשמור מרחק, מועילה בכבודה ומאפשרת לי ללטף את פרוותה הרכה הנקייה הבוהקת, אך גם היא עוקבת אחריי לכל מקום, יושבת אתי בגינה, מלווה אותי למטה למכונית, ומקדמת את פניי כשמגיעה, מי שלא מגדל חתול ו/או כלב אינו יודע שמחה וקבלה מהי. ממליצה בחום!

לאבי lovey

עלמה

טייגר

 ***********************************
 !היפים והנהדרים שהיו לי, זכיתי

לאקי

תולוש המכונה גם “as is”

טיפים:   בתור מי שממש אוהבת טיפים: א. בנושא ציורים/יצירות פאר של ילדינו הרכים. לאחר שצפיתי בעגמומיות בערימת תוצרי האמנות של ילדיי מהגן, לאחר התפעלותי, המעושה לעיתים: “לבד לבד ציירת/עשית את כל זה?”…. נאלצתי להודות בפני עצמי שאין ברירה, או שבונים עוד חדר, או שזורקים. האפשרות השנייה ישימה יותר… חסכונית משהו. הבריק לי רעיון: בואי בתי האהובה, הציור כל כך יפה שאני רוצה לצלם אותו, איתך. כך יצרתי במחשב ספרית “אמנות” (לכל ילד), שם הקובץ: ציור עץ, “עבודה: בראשית”, וכך זורקת ללא שום אשמה את הערימות העמוסות שממילא הזמן אינו עושה עמן חסד… הילד אינו נעלב, אלא להפך, מקבל העצמה – הרי אני מנציחה ושומרת על יצירתו, וממני נחסך לקחת עוד משכנתא. ב. במחשב: ספריית תעודות אחריות: אני מקפידה לסרוק כל תעודת אחריות +קבלה, ומעניקה לקובץ את שם המוצר, ותאריך הרכישה. לדוגמא: “מקרר שארפ, 20.7.10”, כך, שם הקובץ מספק לי את המידע שאני הכי נוטה לשכוח, מתי לכל הרוחות… קניתי אותו. שמתם לב שהזמן טס ונדמה היה לכם שעברה רק חצי שנה ולמעשה עברו שנתיים??? התעודה נשמרת, דף ההדפסה של הקופה הרושמת, הנוטה לדהות עד כדי היכחדות הראיות…. מונצח לעד. נכון רעיון מרשים? הדבר היחיד שצריך להתמיד ולסרוק. עוד טיפ קטן בעניין, גם אם אין לכם חשק באותו רגע, שימו את התעודות ישר בסורק, וכשתתפנו – עשו זאת. הוכיח את עצמו מיליון פעם !!!